<h1>הפרדס לרש"י סדר פרשיות</h1>
<h2>דף יז:</h2>
אמרי במערבא דמשתכחן שמנה בתפלת חנה [ש"א ב'] רמה קרני, כנגד מגן אברהם. ממית ומחיה כנגד מחיה המתים. אין קדוש כה' [כנגד] האל הקדוש. אל דיעות ה' [כנגד] חונן הדעת. ונכשלים אזר חיל [כנגד] הרוצה בתשובה. מוריד שאול ויעל [כנגד] מרבה לסלוח. כי שמחתי בישועתך [כנגד] גואל ישראל. מקים מעפר דל [כנגד] רופא חולים. שבעים בלחם נשכרו [כנגד] מברך השנים. רגלי חסידיו ישמור [כנגד] מקבץ נדחי ישראל. ה' ידין אפסי ארץ [כנגד] אוהב צדקה ומשפט. רשעים בחשך ידמו [כנגד] מכניע זדים. קשת גבורים חתים [כנגד] מבטח לצדיקים. וירם קרן משיחו [כנגד] את צמח דוד. אין צור כאלהינו [כנגד] שומע תפלה. אל תרבו תדברו זו עבודה. יצא עתק מפיכם, זו הודאה. ויתן עוז למלכו [כנגד] שים שלום.
<h2>דף כא.</h2>
(פי"ס) [פיס']. זה הכלל כל יום שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה ביום טוב חמשה ביום הכיפורים ששה בשבת שבעה. פ'. זה הכלל סימנא בעלמא הוא דלא תימא יום טוב ומועד כי הדדי נינהו, אלא נקוט האי כללא בידך כל דטפי מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתיר(א)[ה]. בראשי חדשים ובחול המועד שיש קרבן מוסף ארבעה, ביום טוב דאסורי בעשיית מלאכה חמשה ביום הכיפורים דענוש כרת ששה, בשבת דאסור סקילה שבעה.
<h2>דף כא:</h2>
בכל הברכות כולן יצא אחד מברך וכולן יצאו ידי חובתן אם כיוונו, אבל ברכת התורה כל אחד ואחד העומד צריך לברך משום חובת התורה, א[ף] ע[ל] פ[י] שכיון בברכת חבירו, וא[ף] ע[ל] פ[י] שכבר בירך בבקר לפני קרית שמע. והכי נמי אמרינן לגבי תפילין. רבנן דבי רב אשי כל אימת דמנחי, והאהבה וחיבת המצוה גורם כל זה, וכן לגבי סוכה כל אימת דעייל ויתיב בריך, וכן לולב א[ף] ע[ל] פ[י] שיצא מפעם ראשונה מידי חובת מצוה חביבין המצות בכל שעה לברך עליו לפניו ולאחריו.
<h2>דף כב:</h2>
יש מקומות שאין נוהגין ליפול על פניהם משנכנס ניסן, לפי ששנינו מגילת [תענית] מריש ירחא [דניסן] וכו' ולא היא דבטלה מג[י]לת תענית כדאמרינן במסכת ראש השנה.
שנינו במסכת סופרים [פכ"א ה"ב] באחד בניסן הוקם המשכן בשנים עשר (בו) [יום] הקריבו נשיאים קרבנם, וכל אחד ואחד עושה [ביומו] יום טוב, לפיכך אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן, אלא הבכורות שמתענין ערב הפסח בשביל המצה כדי שיכנסו בה בתאוה.
<h2>דף כג.</h2>
אדם שנופל על פניו בבית הכנסת לבקש רחמים לא יהא שוכב כגון פניו למטה אלא מוטה יהיה על צדו השמאלי שאם יהא נופל ממש על פניו נראה כמשתחוה במה שלפניו כדאמר במגילה ואבן משכית וכו'. ואמרינן חזינן להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי. ומאי שנא צידו השמאלי מימינו דתנן תמן [פסחים ק"ח ע"א] (ר' הסיבה) [הסיבת שמאל שמיה הסיבה], וזו היא הסיבת בן חורין ומלכים, ובאותו צד שאתה מראה עצמך בן מלך ואיש חורין, באותו הצד צריך אתה להכנע לפני הקדוש ברוך הוא. כך פירש רבינו האיי גאון זצ"ל.
ת[נו] ר[בנן] הכל עולים למנין שבעה ואפי[לו] אשה ואפי[לו] קטן אבל אמרו חכמים לא תקרא אשה בתורה מפני כבוד צבור. איבעיא להו מפטיר. מהו שיעלה [למנין שבעה]. רב הונא ורב ירמיה בר אבא חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה והילכתא עולה. דאמרינן בפרק בני העיר [לקמן ל' ע"א] ראש חודש אדר שחל להיות בואתה תצוה. אמר אביי שיתא קרו מן ואתה תצוה עד ועשית כיור נחושת [וחד קורא מכי תשא עד ועשית כיור נחשת] והיינו מפטיר אלמא [מפטיר] עולה מן המניין. וכך הילכתא אלא מיהו אשכחינן לרב נטרונאי דאמר משמייהו דרבנן סבוראי דהיכא דקרי שיתא ואפסיקו בקדישא והדר אפטורי אינו עולה, והיכא דלא איפסיקו בקדישא מקמי אפטרא עולה למניין שבעה וטעמא [רבה] דמסתבר הוא.
<h2>דף כט.</h2>
ולמה קורין פרשת שקלים בראש חדש אדר. שזמן שקלים בראש חדש הוא. כמו ששנינו בריש שקלים באחד באדר משמיעי' על השקלים, ועל הכלאים, אבל בזמן הזה אין נוהגין. שכך שנינו [שקלים פ"ח מ"ח] שקלים וביכורים אין נוהגין אלא בפני הבית, דכתיב ולקחת את כסף הכיפורים. בזמן אהל מועד נוהגין. [ב"ב ט' ע"א] וא"ר אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקליו ומתכפר לו. מכלל שאין שוקלין אלא בזמן שבית המקדש קיים. ואם שקל בזמן הזה כיון שקרא עליו שם השקלים תפסו את קדושתו ואין להם פדיון. ואינו יכול ליתנו לעניים. שכך שנינו [שקלים שם] שקלים] והביכורים הרי הן קודש. ותנן [יומא ס"ו ע"א] הקדיש והעריך והחרים, בהמה תיעקר, פירות כסות [ו]כלים ירקבו. מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח. ובמעות פורים אין קצבה כל מה שירצה האיש ליתן [יתן], מפני שהיא צדקה, וצדקה כל אחד ואחד כפי עינו הטובה הוא (יתן) [נותן]. וזהו שאמרו חכמים [לעיל ד' ע"ב] א[ף] ע[ל] פ[י] שאמרו מקדימין ליום הכניסה (וקורין) [גובין] בו ביום ומחלקין [מעות] בו ביום, לא [בשביל] שקלים הן [אלא צדקה בעלמא] לפי שנאמר ומתנות לאביונים. ולמה קורין זכור קודם לפורים. כדי להקדים זכירה לעשייתה. שתהא זכירה סמוכה למפלתו של המן. ומניין שצריכין אותה לקרותה. שכך אמרו חכמים [לעיל י"ח ע"א] זכור [את אשר עשה] יכול בלב, כשהוא אומר, לא תשכח, הרי שכיחת הלב אמורה. ומה אני מקיים זכור בפה. וזהו באמירה. ולמה קורין בשלישית פרש[ת] פרה [אדומה], שכך [אמרו חכמים] שואלים (חכמים) [ודורשים] בהילכות הפסח קודם הפסח שלשים יום. וטמא [מת] לא היה עושה פסח עד שיזה ויטהר מטומאת מת [לפיכך קורין פרה אדומה בשלישית שהיא הלכות טהרה, והזאה מטומאה לטהרה], ומתוכה ילמדו ישראל לטהר עצמן לפני הפסח, כדי שיעשו פסחיהן בטהרה. [ולמה] ברביעית החודש [הזה], משום ר[אש] ח[דש] ניסן שעיניינו של יום הוא. תנינן [ירושלמי מגילה פ"ג ה"ו] ר' לוי בשם [ר'] חמא בר חנינא אמר בדין הוא שתקדום פרשת החודש לפרשת פרה [אדומה], שבאחד בניסן הוקם המשכן, ובשני לו נשרפה [ה]פרה, ולמה פרה קודמת, שהוא טהרת(ו)[ם] של ישראל. דתניא [ר"ה ט"ז ע"ב] ובנבלתם לא תגעו ברגל, שכן ישראל חייבין לטהר עצמן [ברגל].
<h2>דף כט:</h2>
ואם חל ראש חודש טבת להיות בחול מוציאין שני תורות וקורין ג' בשל ראש חודש, ואחד בשל חנוכה, [ואם חל ראש חודש טבת להיות בשבת התדיר קודם, מוציאין ג' תורות וקורין ו' בענינו של יום והשביעי ובראשי חדשיכם ומפטיר קורא בחנוכה בנבואת זכריה, רני ושמחי, והשמים כסאי בטלה], דהא לא קרי מפטיר בשל ר[אש] ח[דש דלימא] הפטרה דידיה השמים כסאי דכתיב והיה מדי חודש בחודשו. (ובמסכת סנהדרין) [ובמסכת סופרים] [פי"ב ה"ז] גרסינן התם שמפטירין בשל ר[אש] ח[דש] אבל לא נהגו [העם כן]. ושמעתי שנחלקו שני חכמים בדבר במגנצא רבינו יצחק ב"ר יהודה ור' שמואל בן דוד הלוי. רבינו יצחק צוה להפטיר ברני ושמחי, ור' שמואל העיד מפי אביו שאמר לו שמפטירין בשל ר[אש] ח[דש], וקיימו עידותו [וכמדומה] (ו)[ש]חולקין [כן] בשל [ראש חדש אדר שחל להיות בשבת. ואנן נוהגין להפטיר ביהוידע]. ר[אש] ח[דש] אדר שחל להיות בשבת, מוציאין שלש ספרי תורות וקורין ו' בעיניינו של יום, וחד [קרו] בשל ר[אש] ח[דש], ומפטיר קור[א] בכי תשא. ו[מפטיר] ביהוידע. ואי איקלע ההיא שבתא בכי תשא עצמה, [קרי שיתא בכי תשא ו]חד קרי ובראשי חודשיכם. והמפטיר [קרי] הדר (דקרי) בכי תשא עד ועשית, לשם שקלים, דתניא חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין אותה, זכר לשקלים. ואם אינה ר[אש] ח[דש] ליפקו שתי תורות [ו]קרו (ששה) [שבעה] בכי תשא עד ואתה תצוה, והשביעי קורא עוד בכי תשא בספר תורה השני אם יש ס[פר] ת[ורה] אחר, לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור. ובשבת שנייה שהוא שמיני באדר, מוציאין שתי תורות, [וקרי ב]אחד בעיניינו של יום. ומוציאין אחרת וקורין בפרשה כי תצא ג' פסוקין בזכור את אשר עשה לך עמלק [ומפטיר בנבואת שמואל [ש"א ט"ו] פקדתי]. בשבת שלישי שהוא ט"ו באדר מפסיקין. וברביעי שהיא כ"ב באדר, מוציאין שתי תורות, באחת אדומה [כולה] עד תטמא עד הערב. [ומפטיר ביחזקאל [יחזקאל ל"ו] בואדם בית ישראל יושבים על אדמתם]. ומעשה [באחד] שפסק במים חיים אל כלי [והחזירו רבינו עליו השלום, והזקיקו לחזור ולברך תחילה וסוף ולגמור כל הפרשה כולה. עד תטמא עד הערב. וארבעה ימים שראש חדש אדר הסמוך לניסן בא בתוכם. עיקרו של ראש חדש דהיינו יומא תניינא, ואותו יום לא יבוא לעולם אלא בד' ימים הללו. וסימניך זבד"ו. אבל אג"ה לא חזו גביה כי היכיה דלא ליתי פסח בבד"ו. ויש לכל אחת מאותיות זבד"ו סימן להפסקות, שזו שבת וזו שבת מפסיקין והילך זבד"ו, זט"ו בו. ד"ד ובי"ו. לזיי"ן סי' זט"ו. לבי"ת סי' ב"ו. לדל"ת סימן ד"ד. לוי"ו סימן ובי"ו. חל להיות יום שני של ראש חדש אדר בשבת מפסיקין בחמשה עשר. חל להיות בשני מפסיקין בששי. חל להיות ברביעי, מפסיקין ברביעי. חל להיות בששי מפסיקין פעמיים. בשני לחדש ובששה עשר. זט"ו. חל להיות יום שני של ראש חדש אדר בשבת קורין פרשת שקלים ובשבת הבאה שהיא שנייה פרשת זכור סמוך לפורים שיבא אחריה בערב שבת, והיינו כרב ובשבת ממחרת הפורים שהוא ט"ו לחדש מפסיקין והיינו זט"ו. שעדיין יש שתי שבתות באדר באחת קורא פרשת פרה אדומה ובאחת פרשת החדש, שממחרת לאותה שבת יבא חדש ניסן ביום ראשון. ב"ו. זהו ששנינו חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה, שהיא ו' בחדש. שעדיין יש לפרשת זכור שנייה של אדר שפורים אחריה ביום ראשון. שלישי'. שהיא סמוכה לפורים מאחריה קורא פרה אדומה. וברביעית החדש שראש חדש ניסן בא מאחריה ביום ג'. והיינו ב"ו. ד"ד. חל להיות יום שני של אדר ברביעי וקדמו פרשת שקלים בשבת שלפניו. ומפסיקין לשבת הבאה שהיא ד' בחדש שעדיין יש מקום לפרשת זכור שבת שנייה של אדר שהפורים בא אחריה ביום ג'. ובשלישית פרה אדומה וברביעית החדש שניסן לאחריה ביום ה'. והיינו ד"ד. ובי"ו. חל להיות יום שני של ראש חדש אדר בערב שבת קורין פרשת שקלים בשבת שלפניו כרב. ומפסיקין הפסקות באדר. מפסיקין שבת ראשונה שבו שהוא ב' לחדש. שכן פרשת זכור יש לה פנאי בשבת שנייה של אדר שהפורים בה מאחריה ביום ה'. ושוב מפסיקין שבת שלישית שבת שלאחרי הפורים שהוא י"ו לחדש מפני שיש מקום לפרה אדומה שבת רביעית של אדר. והחדש קורין בשבת חמשית שבו ביום חל ראש חדש ניסן. ומפטירין כה אמר י"י בראשון באחד לחדש. והיינו ובי"ו. והזהר בסימנין הללו שהלכות קבועות הן. ויש שנותנין בפרשיות אילו ובהפסקת שלהן סימן אחר. ב"ד כהלכה. בערב שבת ככוסות. פי' ב"ד כהלכה. כשחל ראש חדש בשני בשבת או ברביעי בשבת עושין כהלכה זו. זו היא ששנינו חל להיות בשבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה. ובשנייה זכור. ובשלישית פרה אדומה וברביעית החדש. בחמישית חוזרין לכסדרן. ומאי שנייה שנייה להפסקה ומאי חוזרין לכסדרן, לסדר הפטרות כר' ירמיה. בערב שבת ככוסות. כשחל יום שני של ראש חדש אדר בערב שבת מסרגין את השבתות. ומפסיקין שתי פעמים. שמקדימין בשבת שעברה, וקורין בפרשת שקלים. ומפסיקין לשבת הבאה. ובשנייה להפסקה קורין פרשת זכור. כארבע כוסות של פסח. בין ראשון לשני מפסיק ושותה כמה שירצה. ובין שני לשלישי מפסיק ואוכל ושותה כל צרכו. אבל בין שלישי לרביעי אינו רשאי להפסיק ולשתות יותר מכוסו. שכך שנינו [פסחים קי"ז ע"ב] בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה. בין שלישי לרביעי לא ישתה. אף כאן בין שקלים לזכור מפסיק בין זכור לפרה מפסיק, בין פרה והחדש אינו מפסיק, בשבת אם חל להיות ראש חדש בשבת קורא פרשת שקלים. בשנייה זכור, ומפסיקין לשבת הבאה. ברביעית פרה אדומה. בחמשית החדש הזה. נמצאת הפסקה המוצעת בינתים. כך הוא סידריהם של פרשיות הללו ומסורת שלהן.
ר[אש] ח[דש] ניסן הבא בשבת מוציאין ג' תורות, וקרו שיתא בעיניי[נ]א דיומא, וחד קרי ובראשי חדשיכם ומפטיר בהחודש הזה לכם, ובנביא בראשון באחד לחודש, ולא ליפטר בהשמים כסאי אלא היכא דקריאתו בר[אש] ח[דש].
ואלו שאלות ותשובות שהשיב רבינו משולם בר' משה [ממגנצא] לאחיו ר' נחמיה. וששאלתם ר[אש] ח[דש] טבת שחל להיות בשבת במה מפטירין. יש מבני קהלינו [שאומרין] שמפטירין ברני ושמחי. ויש מהם [שאומרים] שמפטירין בהשמים כסאי. ואבאר טעמם של אלו ושל אלו. מיושר על המחוקה. אותן שאומרים להפטיר בנרות [של יהוידע] אומ' כן [יהי] המדה לעולם שבאותו עניין שהמפטיר קורא באותו עניין צריך להפטי[ר], והרי הוא קורא בשל חנוכה. ואם נפשך לומר יקרא בשל ר[אש] ח[דש] ויפטיר בשל ר[אש] ח[דש], אינה היא המדה שהרי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וטעמם שאומר[ים] להפטיר בשל ר[אש] ח[דש], אומר[ים] ר[אש] ח[דש] דאורייתא וחנוכה דרבנן, ולא אתי דרבנן ודחי דאוריית[א]. ומצינו בהילכות פסוקות שצריך להפטיר ברני ושמחי. אבל במקומינו נהגו להפטיר בשל ר[אש] ח[דש] מפני כבודו של ר' יהודה [הכהן] הזקן שהורה [כן]. וקיימא לן [ע"ז ל"א ע"א] במקום שיפול העץ שם יהו פירותיו כמו שמפורש למעלה בתשובות ר[בי] יהודה הזקן הכהן. וששאלתם אם יזדמן חתן באותו שבת של ראש חודש טבת או בשבת של ד' פרשיו[ת] במה מפטירין, נהגו לדחות אותה הפט[רה] של חתן שלא מצינו לה לא כתובה ולא שנוייה מפי רבותינו לפיכך נדחית מפני הקריאות השנוייות, וכ[ל] ש[כן] להפטרות של ד' פרשיות שעיקרן מן התורה ואין ממירין בשום מקום. ואשתקד בשבת שעברה ישבו זקני קהלינו ונתיישבו (בחבר) [בדבר] ונמנו וגמרו שלא להחליף אותן הפטרות. שאמ[רינן] באלול (מה') [ומחמשה] עשר באב ואילך באותה הפטרה של חתן, (ולא כסתם) [הואיל ופסקם] רב כהנא. ויש להם סמך מדברי רבותי[נו], (ומהיכן) [ומהכא] מצינו (למידק) [למידין] אם אירע הפטרה של חתן בשבת שר[אש] ח[דש] חל באחד בשבת שמפטירין במחר חודש לפי שכתוב[ה] ונשני[ת] בתלמוד [לקמן ל"א ע"א] וזו הפטר[ה] של חתן אינה כתוב[ה] ונדחית מפניה. דא[ף] ע[ל] ג[ב] דאין קורין פרשה מעיניינו של דבר מפטירין מחר חודש לפי שאותן הפטרות שפוסק רב כהנא נמנו וגמרו [רבותינו] שלא להחליף בהפטרה של חתן. א[ף] ע[ל] ג[ב] דאין קורין בעיניינו של דבר. ומעשה אירע במקומינו ועשינו להפטיר במחר חודש.
שאלתי אדר הסמוך לניסן חל להיות באחד בשבת ואותו שבת שלפני אותו אדר יש בה פרשת שקלים ובמה מפטירין, אם בבן שבע או במחר חודש, וזו [וזו] כתובה בתלמוד. והשיבוני רבותינו שמפטירין בבן שבע. שאלתי ר[אש] ח[דש] ניסן שחל להיות בשבת ובאותה שבת יש בה פרש[ת] החודש, במה מפטירין, אם בהשמים כסאי, אם בראשון באחד לחודש. וזו וזו כתובה בתלמוד. והשיבוני, מפטירין בראשון באחד לחודש. ואין שום אדם חולק בדבר [זה]. ושאלתי שבתו של חתן אם היתה באחד מד' פרשיות אלו במה מפטירין, אם בהפטרה של פרשה זו או בהפטרה של חתן משום כבודו. והשיבוני, שאלתי זאת לרבותי שבוורמשא ואמרו מוטב להפטיר בשל פרשה זאת (וכבר) [וכן] היה מעשה [בימי רבינו הקדוש ר' יצחק לוי נ"ע] והורה בשל פרשה יפטירו, לפי שהפטרות של פרשיות כתובות בתלמוד, ואלו הפטרו[ת] של חתן לא מצינו כתובה בתלמוד אלא משום שמחה בעלמא הוא ולא תזוז מינה. ואני מנחם אומר, ומה התדירות אינן דוחות מפני פרשה כגון השמים כסאי ומחר חודש וכל שכן של חתן.
סדר הפטרות מי נדחית מפני חבירתה מן הפטרות. שאלתי אני עמרם מרבינו שמואל כהן משמו של ר[בינו] נתן [בר מכיר ז"ל] ואמרתי לפניו, ר[אש] ח[דש] ניסן שחל להיות בשבת במה מפטירין בהפטר(ה)[ות] פרשה של החודש הזה לכם, כה אמר ה' בראשון באחד לחודש, או בהפטרות של פרשה ובראשי חדשיכם, בהשמים כסאי. וענה לי ואמר, [למה] לא שאל[ת] לי בשביל הפטרה בן שבע שנים אם מפטירין (כה) [בה] או משל ר[אש] ח[דש] בהשמים כסאי כשחל ר[אש] ח[דש אדר] להיות בשבת [שקלים]. ואמרתי לו (לפני) [לפי] שאירע. ואמר לי, יש לי ללמד מזה שאין מזיזין [הפטרות של ארבע] הפרשיו[ת] ממקומם. ובאו (לפרנין) [לפניו] מלמדי תינוקו[ת] בזה השבוע ושאלוהו באי זה הפטרה (ואמרו) [יאמרו] בן שבע שנים או השמים כסאי. והורה להם בן שבע שנים. ואמרתי לו הלא אמרת רבינו בחנוכה [וראש חודש] תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ואמר לי [הפטרות של ארבע] הפרשיות אין מזיזין אותן ממקומן, ומפטירין [בפרשת] (ב)החודש הזה, [כה אמר ה'] בראשון באחד לחודש, שהפטרה מן החודש נמי ומן חנוכה [ו]ראש חודש, הראה לי התשובה והשאילה שהשיב רבינו יהודה כהן [החסיד זצ"ל] וכן היה כתוב בה בשאילה, בראש חודש טבת שחל להיות בשב[ת] במאי מפטירין ב[ד]ר[אש] חו[דש] או בחנוכ[ה]. (וכ') [והשיב] כך דעתי נוטה שמפטירין ב[ד]ר[אש] חו[דש] כדאמרינן התם במסקנא דהילכתא אין משגיחין בדחנוכ[ה] (ור"ח) [דראש חדש] עיקר. תרתי למה לי. לימא אין משגיחין בדחנוכה תחלה, וממילא ידעינן דר[אש] ח[דש] עיקר. תרויהו למה לי, דתרויהו להו עיקר כדמפרש התם. אלא אין משגיחין בדחנוכה תחלה אפרשתא. וראש חודש עיקר אהפטרות. ואי איכא דסבירא ליה דתרויהו אפרשתא קאמר ואפטרתא דחנוכה מפטרינן (לאכול במיניה) [לאו כל כמיניה] דתנן כל התדיר (את) [מ]חבירו קודם (את) [ל]חבירו. [וכל המקודש מחבירו קודם לחבירו] ועוד (דהא) [דהכא] תרתי חודש ושבת והתם חנוכה. ותו לא. הילכך ראש חודש קדים דאיהו תדיר ומקודש טפי מחנוכה. ואי איכא דמקשי ואומר נילף מר[אש] ח[דש] אדר שחל להיות בשבת דהתם מפטירינן בשקלים ולא משגיחינן בדר[אש] ח[דש]. הא לא קשיא דהא לא דמו להדדי, ר[אש] ח[דש] וחנוכה ראש חודש עדיף כדאמרינן. משום הכי קדים ר[אש] ח[דש] באפטרתא דידיה. אבל שקלים גבי ר[אש] ח[דש] היינו טעמא דמקדמי באפטרתא דידהו דאינהו גופייהו צורך דר[אש] ח[דש] נינהו כדר' טובי אמר ר' יאשיה משום הכי קדמי. ועוד הואיל ואתחיל בשקלי[ם] גומר אפטרתא דשקל[ים]. מדאמרינן [זבחים פ"ט ע"ב] גבי [דם] חטאת הואיל והתחיל במתנות גומר, הכא נמי הואיל והתחיל בשקלי[ם] גומ[ר. וכי תימא גבי חנוכה נמי נימא הואיל והתחיל בחנוכה גומר, שקלים] דעדיפי כדאמרינן גומ[ר], חנוכ[ה] דלא עדיפי לא אמרינן גומר, דהיכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר לא איתמר. [ואי איכא דטעי במאי דכתיב משמי' דרב יהודאי גאון זצ"ל דאפטרתא דחנוכה קדמא, בהא ליכא למיטעי כלל דהא מילתא מעולם לא נפיק מפומיה. דהכי כתוב התם כשנופלין שתי שבתות. ואי סלקא דעתא דרב יהודאי אמרה פה קדוש כרב יהודאי משתעי כי האי לישנא, אלא ודאי איניש אחרינא אמרה ואסקה בשמיה] ובהלכות פסוקות של ספר הזהיר מצאתי סייג לדברי שהפטרת [ד]ר[אש] ח[דש] קודמת, בדקית ואשכחית במסכת סופרים [פי"ב ה"ז] דשאל ר' יצחק סחורה את רבינו יצחק נפחא ראש חודש טבת שחל להיות בשבת במה קורין בעניין כלות [משה] [ו]מפטיר (ו)[ב]שבת וראש חודש. ואלא מאי ניהו שבת וראש חודש. מדתני בראשי חדשיכם ובראשי חדשיכם ואמרינן דמפטירינן מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו. ואמרינן היינו ראש חודש ושבת ואילו בדחנוכה [לא] קאמרינן [שמע מינה] דטובים השנים מן האחד כדאמרן.
מעשה בא לפני [רבי] ששכח החזן וקרא ארבעה בפרשת ר[אש] ח[דש] שבא בחנוכה. כמו שרגילין לקרות [ב]שאר ראשי חודשים ד'. ואמר ר[בי] אם לא הי[ת]ה ספר תורה של חנוכה מוציא מן הארון לא היה צריך לקרות ה' בשל חנוכה. דקאמר[ינן הילכתה] אין משגיחין בשל חנוכה ופורים כל עיקר, כלומר, אם לא קרא כל עיקר בפרשת חנוכה ופורים אין לחוש. אבל עכשיו שהוציא שתי [ספרי] תורות משום פגמו של ס[פר] ת[ורה] השני, צריך להעמיד חמישי [ו]לקרות בו בפרשת חנוכה, שלא יאמרו אותו ספר תורה השני פגום הוא, לפיכך החזירוהו בלא קריאה. ואין [צריך] לומר שהרביעי עצמו יקרא בשל חנוכה קודם שיחתום בספר תורה הראשון בפרשת ר[אש] ח[דש] דהוה ליה מדלג [בתורה]. ואין מדלגים בתורה בשני עיניינים. אלא מאחר שהרביעי התחיל לקרות בשל ר[אש] ח[דש] יחתום וירד, ויעלה [ה]חמישי אחריו ויקרא בתורה בחנוכה. דמוטב שתיבטל הא דאמרן [בר"ח] (בחנוכה ופורים) אין פוחתין ואין מוסיפין [עליהן], ואל יפגם ספר תורה, ואחר שקרא בתורה, אסור לקרות [בו] פעם שנייה באותו מעמד, משום ברכה לבטלה, מלבר הכהן שלאחר שבירך וקורא, עומד עוד ומברך וקורא במקום לוי, דאמר מר [גיטין נ"ט ע"ב] אם אין [שם] לוי קורא כהן.
<h2>דף לא.</h2>
אילו הקריאות של ימים טובים. מסורת קריאת התורה בפסח זהו סימנם. משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלח בוכרא. וא[ף] ע[ל] ג[ב] דסימנא הכי הוי, מכל מקום קרינן פסל לך בשבת בחולו של מועד, ומתחילין ראה אתה אומר אלי, לרבות הקורים עד שבעה, כדרב חנן בר אבא דאמר שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בניסן בין בתשרי קרינן ראה אתה אומר אלי. ופסח שחל להיות בחמישי בשבת קורין פרשת משכו, למחר שור או כשב, יום שלישי שהוא ראשון של חול המועד קורין ראה אתה אומר, דהיינו פסל לך, יום רביעי קורין קדש, דהא חוזרין לכסדרן. (ומיהו) [ומהו] הסדר, לקרות קדש אחר שור או כשב או עז. וכן היינו עושים אם לא שהפסיק שבת של ח[ול] ה[מועד], ועכשיו [שהפסיק] קורין אותה מיד אחר השבת וכן הלכה. בז' [של] פסח קורין ויהי בשלח וכל השירה עד כי אני ה' רופאך. וקטן מתרגם על כל פסוק ופסוק, שהיום עברו ישראל את הים. ומתרגמינן הפרשה לפרסם הנס ללעוזי לשון ארמי (ובבל) [ובכל] לשון לאותם שאינם מבינים בלשון הקדש, ויכירו וידעו ויבינו שהוא אמת. בו ביום מפטירין בשמואל [שמואל ב' כ"ב] שירת דוד כולה. שיציאת מצרים באמצעיתה. עם עקש תתפ[ת]ל זה פרעה. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, אשר שחקתי בהם, לפי שכפרו וחזקו לבם אני שחקתי עליהם להכותם ולהסגירם ולזעוק ולא נתתי להם לדעת ולהבין בליבם שהיא קלונם מושכת בכל הדורות. ביום טוב אחרון של פסח [קורין כל הבכור], מפטירין בישעיה עוד היום, עד [כי] גדול בקרבך קדוש ישראל. שאף אותו הנס [בפסח] היה. שנאמר, ויצא חוטר מגזע ישי, יוסיף ה' שנית ידו עתיד להיות בפסח. [דקיימא לן כר' יהושע בפ"ק דראש השנה [י"א ע"א] דאמר בניסן נגאלו ובניסן עתידין. והיום פוסקין צדקה ברבים על החיים לבדם, כלפי שנאמר איש כמתנת ידו, והרמות מכס לי"י. והלך לפניך צדקך. ויוסיפו לך שנות חיים]. נאה להם לישראל לפסוק נדבתם בכל הרגלים בפרשת כל הבכור, מתוך שאמור, איש כמתנת ידו. כך נזרקה מפי האשל רב סגן לוייה. קריאות של רבינו יצחק פאסי. בראש השנה ביום [טוב] הראשון וה' פקד את שרה, ומפטירין בחנה. וביום השני ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם, ומפטירין הבן יקיר לי אפרים. ביום הכיפורים שחרית קורין אחרי מות שני בני אהרן [ו]מפטירין [כי] כה אמר רם ונישא. במנחה בעריות ומפטירין ביונה בן אמיתי. בחג הסוכות [בשני] ימים טובים הראשונים קורין בפרשת [ה]מועדות שבתורת כהנים ומפטירין ביום הראשון הנה יום בא לה'. וביום טוב שני [מפטירין] ויקהלו אל המלך שלמה. ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. גרסינן בסוכה בפרק אחרון [נ"ה ע"א] אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגינ' דלוגי. וכך פריש גאון, כך מנהג בשתי ישיבות, ביום הראשון וביום השני שהן [שני] ימים טובים קורים [ו]בחמשה עשר יום בלבד. וביום השלישי שהוא חולו של מועד קורא כהן וביום השני, ולוי קורא ביום (הג') [השלישי], וישראל חוזר וקורא וביום השלישי, והרביעי חוזר וקורא וביום השני וביום השלישי. ביום רביעי כהן קורא וביום השלישי ולוי קורא ביום הרביעי וישראל חוזר וקורא וביום (הד') [הרביעי]. [והרביעי קורא וביום השלישי וביום הרביעי]. ועל פי הסדר [הזה] קורין בכל יום ויום עד יום שביעי. ביום טוב האחרון של חג קורין כל הבכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה. ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויהי אחרי מות משה. ס"א [מ"א ח'] ויעמוד שלמה [לפני מזבח ה']. אמר רב נחמן בר אבא שבת שחלה להיות בחולו של מועד בין בניסן בין בתשרי קרינן ראה אתה אומר אלי [ו]אפטורי בניסן העצמות היבישות, [בחג] בתשרי [והיה] ביום [ההוא ביום] בא גוג.
<h2>דף לא:</h2>
אילו הן סימני ה(א)[ה]פט[ו]רות. מי"ז בתמוז עד סוף החומש, דש"ח נו"ע אר"ק (שר"ש) [שד"ש] דברי ירמיהו, שמעו דבר ה' בית יעקב, חזון ישעיהו, נחמו נחמו עמי, ותאמר ציון, ענייה סוערה, אנכי אנכי, רני עקרה, קומי אורי, שובה ישראל, [דרשו ה', שוש אשיש בה'. בשבת שלפני ראש השנה מפטירין שובה ישראל]. ובשבת שבין ר[אש] ה[שנה] ליום הכיפורים מפטירין דרשו ה' בהמצאו. ואם יש שבת בין יום הכיפורים לסוכות מפטירין להאזינו שוש אשיש. ויש שמפטירין וידבר דוד [לה'] עד מגדול ישועות [מלכו ואין מדלגין ממנה כלום וכן נוהגין במגנצא], שירה לשירה. וכשמפטירין שובה ישראל [אומר] כולה עד ופושעים יכשלו בם, [ו]מתחיל[ין] ספר יואל, ומפטירין עד [סוף הספר ו]לא יבושו עמי לעולם. [וכשמפטירין ענייה סוערה, לפי שאין זה אלא י"ב פסוקים מתחילים אחריה דרשו שבאותו העניין, ומסיימים ההפטרה במקרא זה, ושם עולם אתן לו אשר לא יכרת]. לכך אנו עושין מן ההפט[ו]רות הללו סימן לפי שאין משנין מסידרן וכמו שאנו אומ[רים] בשנה זו כך אנו אומ[רים] אותה בכל שנה. שלש הפט[ו]רות ראשונות (שאין אומ') [שהן] דברי תוכחה, אומ[רים] אותם מי"ז בתמוז עד ט' ב[אב] (שהם) [שיש] ביניהם ג' שבתות לעולם. והאחרונות שכולן נחמה. אומ[רים] אותן מט' באב עד יו[ם] הכ[יפורים], כך דרך מנחמין לנחם מעט [מעט]. [ו]האומר לנחרב יותר מדאי נחמה (כגון) [דומה כמו שאומר] למחזר על הפתחים למחר אתה מלך, אינו מאמין, שנאמר ולא שמעו אל משה (וגו') מקוצר רוח [וגו']. לפיכך [תחלה] נחמו נחמו עמי, ותאמר ציון, כלומר א[ף] ע[ל] פי (שנאברת) [שנחרבת] אל תאמרו נעזבתי. ואחר כך [ענייה] סוערה. לפיכך (הקדימות) [הקדימוהו ל]אנכי אנכי הוא מנחמכם. מאחר שניחמה המקום בחסדיו [הרבים] שוב אינו קורא לה לא נוחמה, ועד עכשיו ניחמו(ה) [ה]נביאים, מיכאן ואילך הוא [מנחמה], ואחר שקיבלה תנחומין פסק לה כמה טובות וגדולה, רני עקרה, קומי אורי, שוש אשיש ותגל נפשי. בישעיה. זהו סדר פרשיות, כמו שפירש רבינו שלמה זק"ל. הקורא קללות שבתורת כהנים אינו מפסיק בהם, [שכך שנינו אין מפסיקין בקללות] אלא א[חד] קורא את כ[ו]לן. מה טעם לפי שאין אומ[רים] ברכה על הפורענ[י]ות. אבל כשהוא מתחיל [מתחיל] בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם. ואמר [אביי] ל[א] ש[נו] אלא קללו[ת] שבתורת כהנים אבל [ש]במשנה תורה (פוסף) [פוסק ו]מה טעם, הללו [דאם בחוקותי] בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד ומשה מפי עצמו אמרן. [ועכשיו נהגו העם שלא להפסיק גם במשנה תורה]. לעולם קורין פרשת צו קודם הפסח ופרשת וידבר קודם עצרת, ופרשת ואתחנן אחר ט' ב[אב] בנחמו ופרשת אתם ניצבים קודם ר[אש] ה[שנה], וסימנהון פק[ו]ד ופסח, מנו ועצרו צומו וצלו קומו ותקעו. כל פרשיות של תורה נ"א זולתי האזינו וזאת הברכה ושבתות שנה פשוטה מ"ה משבת של בראשית ועד ראש השנה, ויש פעמים שהם ארבעים ושבעה שבתות בשנה פשוטה זולתי תשרי שלא יתחשב בו אלא אחד בסופן שנקרא בו בשבת בראשית. ובשנה מעוברת שבתות מ"ט לא פחות (תשרי זולתי) [זולתי תשרי] לא נחשב [ממנו] אלא אחד כמו שאמרנו וזולתי שבתות של מועדות. ולפי[כך] צריך לכפול כדי שיגיעו לנו הסימנין פקד ופסח, מנו ועצרו, צומו וצלו, קומו ותקעו. כדי שתיכלה שנה וקללותיה. כל פרשיות שבתורה נ"ג עם האזינו וזאת הברכה. ואין אנו קורין מה[ן] (מ)[ב]שבתו[ת] פשוטות זולתי נ"א, כי האזינו וזאת הברכה אחר ר[אש] ה[שנה] נקר[א]ין. וסימן פרשייות שנקרא[ין] מאחר הסוכות [ו]עד ר[אש] ה[שנה] כ"ה טי"ז, משבת שלפני מרחשון ועד הפסח כ"ה פרשיות, ומשבת של אחר הפסח עד שבת שלפני שבועות ט' פרשיות ומשבת של אחר שבועות עד שבת של אחר ט' באב י' פרשיות. ומשבת של נחמו שהוא אחר ט' ב[אב] עד שבת שלפני ראש השנה שבע פרשיות. וזהו פירו[ש] כ"ה טי"ז. אבל השבתות סימן אחר יש להם וזהו פ"ס פכ"ד השכ"ה פע"ו צע"ט עי"ח צת"ז. וזהו פירוש[ם], פ"ס פכ"ד [פ']פשוטה [ס']סוכות, הרי פ"ס מסוכות לפסח בשנה פשוטה כ"ד שבתות הרי פ"ס פכ"ד. השכ"ה. אם יבוא סוכות יום ה' ויהיו מרחשון וכסליו שלימין הרי ה"ש ויהיו [שבתות] כ"ה וזה פירוש השכ"ה. ולא נצרך לכפול אותה שנה קודם פסח, כי יהיו כ"ה פרשיות בכ"ה שבתות. פי[רוש] פע"ו, פסח עצרת ומפסח לעצרת שהוא חג שבועות ששה שבתות. ופרשיות תשעה לפיכך (נרצה) [נצרכה] לכפול ג' פרשיות. אשה כי תזריע עם זאת תהיה תורת המצורע, אחרי מות עם קדושים תהיו, בהר סיני עם בחוקותי. וזה פירוש פע"ו צע"ט עו"ח (צע"ז) [צת"ז]. ע' עצרת, [צ'] צום נחמו, ט' תשעה שבתות מעצרת ועד נחמו ט' שבתות ועשרה פרשיות לכך נכפול פעם אחת בשנה זאת חוקת התורה עם וירא בלק, זולתי אם יבוא עצרת ערב שבת יהיו ח' שבתות. (ונרצה) [ונצרכה] לכפול מעצרת ועד ט' באב זאת חוקת עם וירא בלק ראשי המטות [עם] אלה מסעי. זה פירוש עו"ח, עצרת יום ו' ח' שבתות. צת"ז, צ' צום תשעה באב. ת' תקיעה, מא[חר] ט' באב ועד תקיעה שהיא ראש השנה ז' שבתות וז' פרשיות. ולפיכך לא נכפול [כלל] מט' באב ועד ר[אש] ה[שנה]. ולעולם לא נשנה [ב]שנה פשוטה אבל בשנה מעוברת סימן. וזהו ע"ס (פכ"ז) [פכ"ח] ג"ש כ"ט הכ"ט פע"ו עצ"ח עו"ח צת"ז. וזה פי[רוש], ע"ס ע' עיבור, ס' סוכות בשנה מעוברת מסוכות לפסח כ"ח שבתות רק אם יבוא סוכות יום שלישי ויהיו מרחשון וכסליו שלימין יהיו כ"ט שבתות ולא נצטרך לכפול [או] אם יהיה סוכות יום ה' בין שלימין [ו]בין חסירין כ"ט שבתות הן. ופי[רוש], (זה בראשון) [השאר כראשון].
וששאלתם על סדר הפטרות מנחמו ואילך אם יבא ר[אש] ח[דש] בחד מאותן שבתות והפטירו בשל שבת וראש חודש בהשמים כסאי ולשבת אחרת להיכן חוזרין אם להפטרה שדלגו חוזרין, הואיל דאותן הפטרות אינן מעין הפרשיות סד[ו]רים אלא מעין [נחמות] סד[ו]רים, מה לי לאומרה בפרשה זו. או שמא להפטרה של אותה פרשה [חוזרין] כעל הסדר. שלחו, הואיל ויש להן סדר (אט"ע אד"ק שש"ד) [מנו"ע אר"ק שד"ש]. ואותה הפטרה שנדחית בשבת ור[אש] ח[דש] מפני השמים כסאי הואיל ונדחית נדחית, ועוד אם יהא [חתן] מן אלו השבתות והפטירו לו בשוש אשוש, אם חוזרין להפטרה שדלגו נמצאת הפט[ו]רת שוש אשיש יתירה בשבת שלה, שיהא הפטרה קומי אורי לפרשה שלה, וזו (אשוש שוש) [שוש אשיש], נדחי[ת] מפרשתא. ואם חוזרין לסדר הפטרו[ת] שכנגד פרשתא. ואותה הפטרה שהייתה ראוייה להיות בפרשתו של חתן היא נדחית. נמצאת סימן של הפטרות נחמו נאמרו בכל סידרן, אם יהיו נישואין בנתיים בשבתות שתים או שלש אומר שוש אשיש בכולן, ולאחר כך חוזרין במקום שהניחו, ואומר כסדרן ואין מדלגין הסימן [אלא] (בסידורן) [כסידורם] אומר, ומה שישאר מן ההפטרות של סימן מניחין. (ואין אומר) [ואומר] וראיה שלהן ימוטו ידחה. וכן הורה רבינו שלמה דמן טרייש זק"ל להפטיר הפטרה שדלגו בשבתות של חתן. וא[ף] ע[ל] פ[י] שיש להפטרות הללו סימן, אין בכך כלום הואיל ואין באות אלא בשביל נחמות, אבל שאר קהילות נוהגין לומר כן, אותה שבת שיש בה חתן אומר[ים] שוש אשיש. ואם הוא ר[אש] ח[דש] אומר הפטרה של ר[אש] ח[דש], והפטרה שהיתה ראוייה לומר באותה שבת ידחה הכל לגמרי. ואין אומר[ים] אותה שבת אחרת. אלא בשבת אומר[ים] (כמה) [מה] שתופשין בוילך משה מפטירין בשובה ישראל. ואין מנהג כן לגמרי (משלם) [מעולם] לומר הפטרה דרשו כלל כלל, אלא ביום תעני[ת] במנחה בלבד. ובשעה שאין חתן בין ט' באב עד סוכות וחולקין אתם נצבים לשנים מפטירין לוילך משה שוש אשיש, אבל דרשו אין מפטירין כלל בשבת, ובהאזינו בין יום הכיפורים לסוכות מפטירין בוידבר דוד. ומה שאמרת שמעתי מרבינו שנוהגין לשלש בכל שנה רני עקרה, ולא מניחין, על דבר זה תמהים כל רבותינו ואומרי[ם] (לו) [לא] שמענו סימן זה מעולם.
בוורמשא אמרו משום רבינו יצחק נ"ע שהיה מנהג להפטיר בהפטרה של סדר פרשה ראשונה של כל השנה ולא בהפטרה של פרשה שנייה, לפי שיש בכל הפטרה ראשונה מעין פרשה ראשונה ומעין פרשה שנייה, כגון [נעמן] יש בו מעיניין אשה כי תזריע וזאת תהיה. ובשנת העיבור היה שבת הגדול בזאת תהיה, והפטירו רבותינו בארבעה אנשים היו מצורעים, לפי שבאשה כי תזריע לא יכלו להפטיר בנעמן מפני פרשה שהיתה פרשת החודש, והפטירו לויקהל משה בן שבע שנים ולאלה פקודי ותשלם כל המלאכה עד מלא כבודו, ולא ויעש חירום. שאלתי הא דגרסינן, גבי ר[אש] ח[דש] אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם. ומפני מה ביטלוה שמפטירין בהשמים כסאי כבשאר שבתות וראשי חודשים. ועוד הא דגרסינן גבי יום טוב שקורין שמחת תורה מפטירין בויעמוד שלמה. ומפני מה ביטלוה ומפטירין בויהי אחרי מות. תשובה, גם בכאן כבר שאלו שאילה זו כמה פעמים, ותמהו על אילו הפטרות, ואין יודעין מי נוהג (כאן) [כן]. אבל יש לומר שבשבת ור[אש] ח[דש] (אם) [אב] היו מפטירין מחדשיכם עד ציון במשפט תפדה, ובשבת אחרת שהיא ערב ט' ב[אב] היו מפטירין חזון ישעיהו עד חדשיכם ומועדיכם. וכן אמרו רבותינו בכאן. שמא הראשונים נהגו בשביל נחמה להפטיר בהשמים כסאי, הואיל ומכל מקום דאין עיקר אבילות אלא באותו שבוע בלבד כדברי המיקל הוא. ומפטירין בשבת אחרת חזון ישעיהו עד ציון במשפט תפדה. וכן בסוכות הואיל כל ימות החג מפטירין בעניין היום. ובשמחת תורה משלימין חומש וקורין עניין פטירת משה רבינו ע"ה, לכן מתחילין בראש ספר נביאים מעניין פטירת משה והעמדת יהושוע במקומו, והין ולאו ורפיא בידיה. אבל אני נתן אחיו מצאתי בתשובות ראשי ישיבות ששאלו חכמי אלקרואן מאותו עניין בסמוך לו בתענייות ברכות וקללות מי הסיען כמו שתמצא כתוב במקום אחר. ויש לומר שמאותו הזמן עצמו הנהיגו אלו הפטרות ב[י]מי אחרונים (סבור אין) [סבוראין] ראשי ישיבות דקריאות הפטרות אינו לא איסור ולא היתר, ומה שנוהגין נוהגין. וכן אומר [אביי] האידנא נהוג עלמא בכי תוליד וסמכו חכמים על זה. (ושלומי) [ושלום]. ואני שמעתי משום רבינו יצחק בר' יהודה נ"ע כששאלוהו מפני מה נוהגין להפטיר בויהי אחרי מות משה. והשיב כיון שנהגו נהגו, שמנהג מבטל את ההלכה. ואני מצאתי בהלכות גדולות שיש שמפטירין בויהי אחרי מות משה, ויש שמפטירין בויעמוד שלמה. ואם תאמר עולותיכם למה לא ביטלו, ולא הנהיגו בו ערבה, שמא משום דסייום וערבה יום דין הגדול והנורא, לכך לא נהגו להפטיר וערבה. ואני מנחם רוח אחרת עמי מחמת וערבה, ולקיים מנהג אבותינו שהיא תורה ושמשו גדולי דבריהם, ורואה אני [את] דבריהם ואומר אני כשחל י"ד בניסן להיות בשבת שאי אפשר להפטיר אשר לא (ציויתני) [צויתי] ולא עלתה על לבי ביום שחיטת פסחים משום דכתיב במועדו. ואי אפשר להפטיר, גזי נזרך והשליכי ושאי על שפיים קינה. בשבת שהוא ערב הפסח ולהפיל לבן של ישראל עולי רגלים. ומצאתי סמך לדברי (כש בא) [כשבא] לידי (הספד) [הספר] של הרב ר' משה בר' משולם שהובא מארץ בבל והיו בו בנביאים סימני הפטרות לפרשיות התורה לכל השנה. וראיתי סימן צו את אהרן גבי וערבה לה'. ולכך כיוונתי לומר האמת, שפעמים שמפטירין לצו את אהרן בעולותיכם ופעמים בוערבה. ותנאי בדבר זה, אם שנה פשוטה היא [וחל] צו את אהרן בשבת הגדול [שלפני הפסח ופטרו בו וערבה. וכל שכן כשחל ערב הפסח בשבת. ואם שנה מעוברת היא וחל צו את אהרן] (באחד) [בשאר] שבתות של אדר השני דשבת הגדול יהא באחרי מות אז יפטירו בעולותיכם לצו את אהרן, אם לא תהא אחת מד' פרשיות באותה שבת. ולפי שאין רגילות נוהג בכל השנה ושנה, מפני שנת העיבור, לפיכך נשכח ונשמט מפני הסדרנים זה נהגו תמיד להפטיר בעולותיכם מפני שהיא תדיר. והפטירו בכאן במגנצא ובוורמשא בפרשת קדושים בהלא כבני כושיים, א[ף] ע[ל] פ[י] שהיא קטנה, וכן עשו מעולם בכאן בכל שנה ושנה, לא פחתו ולא הותירו, כעין שעושין בעולותיכם א[ף] ע[ל] פ[י] שאין התורגמן, ולא תשנה ממנהג קהילות. (וגמר) [ואמר] רבינו קלונימוס איש רומי [שבמקומו] (ש)בעולותיכם אין מוסיפין. אבל [הלא] כבני כושיים אין אומרי[ם] אותה כלל, שיש להם הפטרה אחרת במקומו, וקרא קדושים בכאן, ובוורמשא לאחר הפסח ואחרי מות בשבת הגדול וכן עשו כבר. וכבר שאלת[י] על זה כמו כן והשיבותיך כמו כן אם חולקין כלל אלה פקודי.
ומה ששאלת(י)[ם] מאותן הסדר הסדרים אי זה מהם (ישולם) [ישולב] לחבירו. אמנם נהגו (להשלים) [להשליב] ויקהל ואלה פקודי ולא ויקחו לי [תרומה] ואתה תצוה. זוכר אני שפעם אחת [הוקרו] שתי חתונות [באותו שבת של ויקחו לי, והתחיל] ב[ו]אתה תצוה קודם שיגמור קרייותיו והחזירו הקהל [ל]ויקחו לי תרומה, לפי שרצה שליח ציבור (להשלים) [להשליב] אותן שני סדרים ויקחו לי ואתה תצוה, על כן החזירו[הו] הקהל, וכך אנו נוהגין המנהג [ש]נהג[נ]ו, וטעמו של דבר איני יודע.
לעולם קורין פרשת אתם נצבים קודם ראש השנה [אבל כשיבא ראש השנה] (או) בשני או בשלישי בשב[ת] נחלוק אותה עד וילך אבל אם יבוא יום ה' או יום שבת לא נחלוק אותה, וסימ[ניך] ב"ג חולקין, אם יבא ראש השנה בב' או בג' חולקין פרשת אתם נצבים עד וילך באחד שבת ומוילך עד סוף הפרשה באחד שבת.
לעולם קורין פרשת צו את אהרן קודם הפסח ופרשת וידבר תח[י]לת הספר קודם עצרת, וצומין בט' באב [קודם] ואתחנן. ופרשת אתם נצבים קודם ראש השנה. וסימנ[יהון] פקדו ופסחו, מנו ועצרו, צומי וצלו, קומו ותקעו. וזה שאמרו חכמים ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. ומה טעם כדי שתכלה שנה וקללותיה, שאף עצרת ר[אש] ה[שנה] לאילן [היא] שכך שנינו [ר"ה ט"ז ע"א] בעצרת על פירות האילן. וכל סימנין הללו אין משתנים לעולם ממקומם, לבד פקדו ופסחו ולא אחר. לפי שהוא נוהג בשנה פשוטה ואינו נוהג בשנה מעוברת. שבשנה פשוטה אם נמשכות הפרשייות שיהא [ה]פסח לפני קריאת צו את אהרן, אנו קורין שני סדרין בשב[ת] (אחר) [אחת], כגון ויקחו לי עם ואתה תצוה, [או] ויקהל עם אלה פקודי. ופעמי[ם] ארבעתם הראשונות עם אחרונות. אבל בשנה מעוברת קורין הפרשייות אחת אחת [בלבד] בכל שבת ושבת. ו[ב]פרשת אחרי מות רגיל להיות פסח במעוברת או בזאת תהיה תורת המצורע. אלו הן הפרשייות הנכפלות כדי שנעמוד על הסימנין שאמרנו לעצרת ולט' ב[אב] ולר[אש] ה[שנה] בזמן שהם הפרשייות יתירות על השבתות אשה כי תזריע וזאת תהיה תורת המצורע, אחרי מות עם קדושים תהיו, בהר סיני עם [אם] בחוקותי, ראשי המטות עם אלה מסעי. ואם ירצה קודם יכפיל [זאת] חוקת התורה עם וירא בלק. ולעולם אתם נצבים קודם ר[אש] ה[שנה], ואם יבוא ר[אש] ה[שנה] בשני בשבת או בשלישי ויש לנו (ג') [ב'] שבתות עד חג הסוכות ואין לנו אלא פרשה אחת בלבד האזינו, היאך עושים מקדימין ומחלקין אתם נצבים לשנים וקורין אותה עד וילך משה, ולאחר ר[אש] ה[שנה] קורין מוילך עד סוף ובשבת אחרת של אחר יום הכיפורים קורין האזינו וסימן ב"ג חולקין. במסכת סופרים [פי"ב ה"א] דריש האי קרא [משלי ג'] מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. (מאכן) [מכאן] שאין פוסקין באלות הברית, שכשהוא פוסק בהן נראה כמואס וקץ בהן שאינו רוצה לקרות מוסר ותוכחה, והנקרא הוא בהול, אל תמאס ואל תקוץ אל תעשה תוכחתו קוצין, כלומר שלא תפסיק בהן, ואל תקוץ דרוש אל תקוצין משמע שלא תפסיק. מפי רבי.
